כל הורה מצא את עצמו בסיטואציה שבה הילד שלו פשוט מאבד זה, מתפרץ. זה יכול לקרות בקניון, במסעדה, ברחוב או בבית. התקפי זעם אצל ילדים מאוד מאפיינים את גיל שנתיים. הם מאבדים את זה, משתטחים על הרצפה, מתחילים סצנת צרחות וכדומה. בשלב זה הם לא מצליחים עדיין לשלוט ולווסת את הרגשות שלהם. הזעם למעשה מתפרץ כשהם לא מצליחים לשלוט בסיטואציה שלא נעימה להם כמו למשל הורה שמסרב לתת עוד שוקולד, ילד שלא נותן להם להתגלש וכדומה. אם מזדהים עם הרגש של הילד, שומרים על עקביות בתגובה, מחבקים את הילד ומפגינים כלפיו אמפתיה, עם הזמן ההתקפים נרגעים והילדים מצליחים יותר לשלוט בהם. אבל מה אם מדובר במשהו מתמשך? התקפים של ילדים גדולים יותר?
מדוע ילדים ובני נוער מתפרצים?
כדי לטפל במצבים של התקפי זעם אצל ילדים צריך קודם כל להבין למה הם נובעים. אז לכך כמה סיבות: הראשונה יש שיש ילדים שרוצים להרגיש שליטה וכוח, הם רוצים להרגיש שרואים אותם וזו אחת הדרכים להשיג את זה. הסיבה השניה באה לידי ביטוי בקשיים להביע רגש. כלומר יש ילדים שכבר בגיל צעיר היכולות הוורבליות שלהם לוקות בחסר. גם קושי בוויסות רגשי, דפוסי חשיבה נוקשים, הורים שמתפרצים בעצמם והורים שמענישים כאקט להתנהגות מסוימת מהווים חלק מאותן סיבות.
שורה תחתונה מה לעשות במקרה של התקפי זעם אצל ילדים?
כדי להימנע ממצב שבו תצטרכו לשלב את הילד במוסד של מסגרת טיפולית לילדים וזה משהו שלא פעם קורה שהורים לא יודעים איך להתנהל מול הילדים שלהם בצורה נכונה, חשוב לגלות אחריות. כלומר, למרות שההתפרצויות הללו לעתים לא צפויות, לעתים גם לא מידתיות בהשוואה לסיאטוציה, למרות שאתם ההורים מרגישים נבוכים וחסרי אונים, אתם רוצים להרגיע את הילד ולא לחזק את ההתנהגות השלילית. צעקות, איומים, התניות יובילו לתוצאה הפוכה. מומלץ לפנות לטיפול של פסיכולוג ילדים מומלץ. תרגיעו את עצמכם, לפני שאתם ניגשים אליו ואל תיסחפו איתו לתוך אותם רגשות.
